פסק-דין בתיק ה"פ 12254-09-12

האם כספים הנמצאים בקופת גמל לתגמולים ולפיצויים נכללים בכלל העזבון אם לאו.

זוהי השאלה העומדת בפניי להכרעה.

המבקשת הינה המוטבת בקופת גמל להנדסאים מס' 70005681 (להלן: "קופת הגמל") המתנהלת אצל המשיב 1 (להלן: " הבנק") שרשומה על שם העמית בקופה, שמואל שחר ז"ל (להלן " המנוח" ו/או " העמית").

על כספי הגמל שבקופת הגמל הוטל עיקול בחיי העמית. העיקול הוטל ביום 30.10.2003, כאשר העמית נפטר ביום 12.11.2008.

לטענת המבקשת, כספי קופת הגמל אינם באים בגדר חובות העזבון, וזאת מכוח הוראת סעיף 147 לחוק הירושה. ואילו, המשיב 2 (להלן: " המל"ל") טען כי כספי קופת הגמל, שעליהם הוטל העיקול בחייו של העמית, מהווים חלק מעזבונו. לטענת המל"ל, הזכות לכספים שייכת הייתה למנוח בחייו, וזכותה של המבקשת התגבשה רק לאחר מותו. מכיוון שעל קופת הגמל הוטל העיקול עוד בחייו של המנוח, העיקול קדם לזכותה של המבקשת.

המל"ל טען עוד, שיש להבחין בין רכיבי קופת הגמל השונים; בין כספי ה"ריסק" שלגביהם אירוע הביטוח מתרחש עם מות המבוטח (המנוח), לבין כספי החיסכון להם היה המנוח זכאי בחייו ומשכך, מהווים הם חלק מנכסיו הניתנים לעיקול לטובת נושיו. לעניין זה המל"ל הסתמך על הוראת סעיף 13 לחוק חוזה הביטוח. המל"ל הוסיף וטען, כי המבקשת אינה מוטבת בלתי חוזרת ולא הייתה מניעה לשינוי מוטבים בפוליסת קופת הגמל. מכאן, שאין מניעה לעקל זכויות אלו.

מנהל עזבונו של המנוח ביקש להצטרף כמשיב נוסף בהליך. בהתאם להחלטתי מיום 28.3.13, נעתרתי לבקשתו. מנהל העזבון הצטרף לעמדת המל"ל.

למותר לציין, כי שאלת עצם חוקיות הטלת העיקול על כספי קופת התגמולים אינה עומדת לדיון בפניי. על כן, הכרעתי מתמקדת אך ורק בשאלת מהותם וסיווגם של כספי קופת התגמולים כחלק מנכסי העיזבון אם לאו.    

מהנספחים שצורפו לבקשה מס' 8, שהוגשה מטעם מנהל העיזבון וכן מהמסמכים שצורפו להודעת המבקשת מיום 3.6.13, עולות העובדות שלהלן:

1.       מדובר בקופת גמל לתגמולים ופיצויים, וזאת להבדיל מקופת גמל לקצבה.

2.       בפועל, הקופה לא כללה סכומי הון כלשהם לתשלום פיצויים (ראו נספח ג' להודעת המבקשת הנ"ל. הקופה מכילה אך ורק כספי תגמולים (חסכון מצטבר להון בקופה לתגמולים, על סך כ 125,000 ש"ח נכון ליום 31.12.2011).

3.       במועד ההצטרפות לקופה, ביום 5.2.1996, המבקשת נקבעה כ "נהנית" או "מוטבת" לקבלת הכספים שיצטברו בקופה במקרה של פטירת העמית.

4.       לא הובאה כל ראיה מטעם המשיבים לשינוי "הנהנה" או המוטב לעניין כספי הקופה.

5.       הכספים בקופה היו נזילים בשנת 2009 (ראו: נספח ד' לבקשה הנ"ל).

עינינו הרואות, כי בנידון דידן, מדובר בקופת גמל לתגמולים שהינה קופת חסכון וצבירה לכל דבר ועניין, שהעמית זכאי לקבלת כספיהם בתום תקופה מסוימת או עם קיום האירוע המזכה וכאשר המוטב או הנהנה מקבל, עם פטירת העמית, את הסכום שנחסך בקופה. [ראו: דודי שורץ, "שינוי המוטב בקופת-גמל ובביטוח חיים - דיסהרמוניה בחקיקה ובפסיקה ויישובה" עיוני משפט יז (1992) 345, 362].

דעת לנבון נקל, כי סעיף 147 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 (להלן: " חוק הירושה") וההלכה שנפסקה בע"א 477/79 עזבון בכר שלום נ' בכר (מיום 27.7.81) (להלן: " פרשת בכר"), סותרים את טענת המל"ל ומנהל העיזבון. זאת, שכן סעיף 147 קובע במפורש בהקשר זה כי כספים שיש לשלם עקב מותו של אדם על פי חברות בקופת-תגמולים אינם בכלל העזבון, זולת אם הותנה שהם מגיעים לעזבון. בענייננו, פשיטא שלא הותנה אחרת. זאת ועוד, בפרשת בכר ניתנה למונח "עקב מותו של אדם" שבסעיף 147 לחוק הירושה פרשנות מרחיבה כאשר נקבע כי מונח זה לא נועד לצמצם את תחולת הסעיף לכספים שהעילה היחידה לתשלום היא פטירתו של אדם. מונח זה מופיע בסעיף 147 לחוק הירושה מאחר שדיני הירושה ובכללם סעיף 147 לאותו חוק, מסדירים מטבעם את ענייני הרכוש עם פטירת בעליהם. כך, שפטירה מוזכרת מטבעה בסעיף ואינה באה להוציא תשלום כספים גם בנסיבות אחרות.    

ודוק: ההבחנה בין כספי חיסכון לבין כספי ריסק, הנטענת על ידי המשיבים, אין לה כל תוקף כשמדובר בקופת תגמולים. קופת תגמולים כשמה היא ולעולם, הכספים המשולמים מכוחה משולמים כנגד החיסכון שהעמית חסך בחייו. כספים אלה תמיד משולמים לעמית בחייו או למוטב/הנהנה שנקבע על ידי העמית לצורך קבלת הכספים במות העמית. לעניין זה, ראו ת הגדרת המונח קופת גמל לתגמולים בתקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות הגמל), תשכ"ד-1964, את הוראות תקנון הקופה עצמו, ואף את ההגדרות למונחים "קופת גמל לתגמולים" ו"תגמולים" בחוק המאוחר יותר, חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), התשס"ה-2005.

על כן, ברי כי פטירת העמית לעולם אינה יכולה להיות האירוע הבלעדי והיחידי שיצמיח את העילה לתשלום הכספים שבקופת התגמולים. מכאן, פשיטא שהמחוקק, בחוקקו את סעיף 147 לחוק הירושה, התכוון להוציא מכלל העזבון את הכספים המשולמים על פי קופת תגמולים עם פטירת העמית, ולאו דווקא אלה המשולמים עקב ובשל פטירת העמית במובן שעצם המוות מהווה את האירוע הבלעדי המצמיח את עילת קבלת הכספים (שאינם קיימים במקרה של קופת תגמולים). כל פרשנות אחרת עלולה לייתר את המונח "קופת תגמולים" שבסעיף 147 לחוק הירושה, כאשר חזקה על המחוקק שאינו משחית את מילותיו לריק.     

לא זו אף זו: הגם שאצא מתוך הנחה, כי הגישה שננקטה בע"א 686/80 קינן נגד מנהל העיזבון, פ"ד לז(3) 454 (להלן: " פרשת קינן") הינה גישה אחרת מהגישה שננקטה בפרשת בכר (לטעמי, לא ניתן להשוות בין שני פסקי הדין משניתנו בהקשרים שונים) עדיין, לא ניתן לראות בכספי קופת התגמולים שבענייננו, כחלק מנכסי העיזבון. זאת, שכן אותם כספים לא היו נזילים במועד פטירת העמית. כאמור לעיל, העמית בקופה (המנוח) נפטר ביום 12.11.2008. ואילו, הכספים בקופה הפכו לנזילים רק בשנת 2009 [ראו: דודי שורץ, "כספי ביטוח, קופת הגמל ודומיהם כמשאבים מלבד עיזבון", עיוני משפט יח (1) 235, 243-245].